איך לדבר ולהסביר לילדים את המוות?

סבא גדי, הסבא שהילדים שלי לא הכירו, מתבונן בנו מהתמונה שעל המדף בסלון ביתי. סבא גדי, הוא חלק מחייהם של ילדי מהרגע שבו נולדו. בבית הקברות בקיבוץ כפר מסריק – דשאים, עצים, ספסלים והילדים שלי רצים בהנאה, מכירים כל מצבה, כל סיפור, מתעניינים ושואלים על המתים.

מעולם לא שאלתי את עצמי האם זה טוב או רע? נכון או לא? ידעתי מהרגע הראשון שבו הפכתי לאמא, שהילדים שלי באים איתי לבית הקברות ושסבא גדי הוא חלק מהחיים שלהם. סיפור החיים והמוות של אבי מוכר להם וההתעניינות שלהם, השאלות וההבנה שלהם משתנים בכל שנה.

אבא שלי קבור בבית הקברות של קיבוץ כפר מסריק. בית קברות בעיר שונה לרוב מבית קברות כפרי, וזהו גורם משמעותי בשיקול שלי אם לקחת את הילדים או לא לבית הקברות. ילדים הנם סקרנים והם מחפשים להבין ולדעת. גם אם אינם מבקרים בבית הקברות, עצם העיסוק עם המוות ביום זה מעורר אצלם שאלות לגבי נושא הסופיות והקבורה.

חשיפה לנושא המוות בגיל צעיר

בכל שנה, ביום הזיכרון, כל המדינה  עומדת דום ומתייחדת עם זיכרון הנופלים. הילדים בישראל גדלים אל תוך מציאות זו מגיל צעיר מאד, וכהורים – חשוב שתעזרו להם להבין מהו היום הזה ולהתמודד עמו בפן הרגשי.

חשוב שתכירו את תהליך התפתחות הבנת מושג "המוות" אצל ילדים. חשוב גם שתהיו מודעים לצרכים הרגשיים הייחודים של כל ילד בהקשר זה. בגיל טרום בית ספר, החשיבה של ילדים מאופיינת בחשיבה "מגית" נורמטיבית, וקושי של ילדים להבחין בין מציאות לדמיון. הילדים מאמינים שיש להם כוחות  להשפיע על המציאות ועל החיים, ומאמינים שהם ממש יכולים לשנות את המציאות בכוח של המחשבה שלהם.  ילדים עשויים להכחיש את רעיון המוות או להרגיש שהם יכולים להשפיע עליו. כשהם מתבגרים, הם מתחילים להפנים את הסופיות והנצחיות שבמוות. הבנה זו  מעוררת מחשבות מפחידות וחרדות הקשורות במוות. בהתחלה, הילדים חרדים ממותם ללא עת של אנשים הקרובים להם (הורים, סבים), ובהמשך הם חרדים מהפגיעות שלהם עצמם.

הורים מחפשים דרכים לגונן על ילדיהם מהחשיפה למידע של אבדן וכאב. הורים מתקשים לפעמים להכיל את רגשות הילדים בגלל הקושי האישי שלהם ועוצמת הכאב והחרדה שהם עצמם חשים. ילדים חשופים למידע דרך המדיה וקשה  מאד למנוע או לסנן חשיפה זו. ביום הזיכרון, ילדים קולטים ומרגישים את העצב שסביבם –  טקסי הזיכרון, הצפירות, התכניות בטלוויזיה משתנות והעצב בפנים של האנשים סביבם. כל אלו מעלים שאלות ומעוררים רגשות.

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם החשיפה של הילדים לתכנים אלו היא  לצייד אותם בידע אמין ולתת להם כלים להתמודד עם הרגשות שלהם. הדרך שבה הורים עוזרים  לילדים להתמודד עם עם הכאב והחרדות שהם מעלים, תשפיע על יכולת ההתמודדות של הילדים ועל החוסן הרגשי שלהם בהמשך חייהם.

השאלה הקשה ביותר להורה היא שאלתו החרדה של הילד: "גם אני אמות?", "גם אתה תמות?" הילדים שלי הרעידו לי את הלב כל פעם כששאלו אותי שאלות כאלו, ובכל פעם רציתי להבטיח להם חיי נצח.  חשוב שכהורים נענה להם בכנות תוך התייחסות לגיל שלהם וליכולת שלהם להבין.

איך לדבר ולהסביר לילדים את המוות?

אני רוצה לשתף אתכם בדרכים שיאפשרו לילדים שלכם לשתף אתכם ברגשות שלהם ויאפשרו להם לשאול שאלות בפתיחות, בייחוד ביום  הזה שכולו זיכרון ועצב. כשהייתי בגילם של ילדי ואיבדתי את אבי לא ידעתי איך לדבר על מה שאני מרגישה. שנים שלא שיתפתי איש ברגשותיי. היום, כאמא, כמטפלת, חשוב לי לעזור לילדים לדבר על הרגשות שלהם, לשתף ולקבל עזרה כשהם צריכים. אתם מוזמנים לבחור בדרך אחת שמתאימה לכם מבין ההצעות שמובאות כאן. המטרה היא לעודד שיחה פתוחה וכנה. בחרו אמצעי אחד והיזהרו מהצפה במידע ופרטים. הקשב של ילדים קצר ויכולת ההכלה שלהם קטנה. התאימו את הבחירה להם ולכם, השתמשו בהזדמנויות ביומיום והיו מודעים למה שהילדים שלכם צריכים.

שיחה גלויה על מה מרגישים 

כדאי להיות מוכנים למגוון של שאלות שילדים שואלים. אין "נוסחה"  אחת נכונה של תשובות. כל הורה, אמונתו ודרכו להתמודד ולהשיב. חשוב להיות כנים וישירים בתשובות שלכם, לא להתחמק או להעמיס במידע ולהתאים אותו לגיל הילד. כשילדי היו בגיל 3-4 וביטאו חרדה מפני מותי שלי, ידעתי שהם צעירים מכדי להבין ולכן אמרתי להם ש"איני עומדת למות". כשגדלו מעט (בני כ-5+) הרגעתי אותם בכך ש"אמות עוד המון שנים כשאהיה ממש זקנה, ולהם עצמם יהיו ילדים", כך הרגעתי את חששותיהם אך לא ביטלתי את עובדת המוות והשיחה עליו. היום, הם בני 11 ומבינים שאנשים מתים גם בטרם עת. ידיעה זו מאפשרת שיחה בוגרת על אנשים שמתו ועל החששות שלהם.

שירים  

אפשר להיעזר בשירים הרבים הקיימים ומושמעים ביום זה כדי לשוחח על רגשות.

יום הזיכרון. שעה נסיעה מביתנו לבית הקברות. השירים מתחלפים והבן שלי מחכה לשיר "גבעת התחמושת". השיר מאד הרשים אותו בסיפור הקרב ההיסטורי, בקצב התופים והניצחון. ההקשבה לשיר מאפשרת לו ולי לשוחח על אומץ, גבורה וניצחון ועל כאב, פציעה ומוות. שירים מבטאים מחשבות ורגשות.

סיפורים 

קיימים ספרים רבים המיועדים לילדים ועוסקים בנושא פרדה ומוות. בחרו בספר שמתאים לילד שלכם, קראו אותו ביחד ואפשרו לו לשאול אתכם שאלות ולבטא את הרגשות שלו דרך הדמויות שבסיפור. ילדים יחשפו לרגשות שהדמויות בסיפור מבטאות ויקבלו אישור להשליך את רגשותיהם שלהם על הדמויות.

סרטים ותכניות טלוויזיה

כבר בצהרי ערב יום הזיכרון התכניות משתנות בערוצי הטלוויזיה. צפו עם הילדים ושוחחו עמם על המידע שמוצג. טלוויזיה מעניינת, מלמדת וממחישה. יחד עם זאת, התוכניות עשויות להיות בעלות תכנים קשים לצפייה, עמוסים במידע ורגשות. כדאי להגביל או לסנן את התכניות ולהתאימן לגיל של הילד שלכם.

ציור  

ילדים מבטאים רגשות דרך ציורים. ציירו עם הילד שלכם והקשיבו לסיפורים שהציורים שלו מספרים. ציור מרגיע ומאפשר שיח מעמיק והשלכתי.

הנצחה

לכל אחד מאיתנו דרך משלו לבטא את הצער שלו. אמא שלי  שנים רבות הייתה עסוקה בהנצחה. אחותי עוסקת בכוראוגרפיה של ריקודים ומבטאת את רגשותיה בתנועה. אני מצלמת וכותבת. חשוב לאפשר  דרך של ביטוי ייחודית לכל אחד, ולא  לאלץ את כולם לאותה דרך.

טקסי זיכרון

בכל ערב יום הזיכרון בשעה 20:00 אנו ממתינים יחד לצפירה, מתבוננים בטקס הממלכתי בטלוויזיה ובעיקר, נמצאים כל המשפחה ביחד. תלייה של דגל ישראל, הדלקת נר זיכרון או השתתפות בטקס קהילתי – ישנן דרכים רבות ומגוונות לשיתוף הילד שלכם  בציון יום הזיכרון.