סבא גדי קופץ לביקור

ספר לילדים המתמודדים עם אובדן ומוות של דמות אהובה.

כתיבה: רוית לירון (בר דוד)

עורכת לשונית: ענבל המאירי

עיצוב גרפי:  מרב זימלר

הדפסה: כתר הוצאה לאור

הייתי בת 4 כשאבא שלי גדי נפצע במלחמה. בת 14 כשהפך למשותק קשה מאותה פציעה. בת 17 כשמת. מלחמת יום כיפור.
לא שיתפתי איש. לא דיברתי על המוות, על הפחדים, על הדמעות, על הגעגוע למי שאינו.

"בַּדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנִי "הַכֹּל יָכוֹל":

פּוֹגֵשׁ אֲנָשִׁים

שֶׁבִּכְלָל לֹא הִכַּרְתִּי,

מְדַבֵּר עִם מִי שֶׁאֵינָם."

במילים אלו הספר שלי מתחיל. כך לימדו אותי מטופלי. כך לימדו אותי החיים.

ילדי שלי לא זכו להכיר את אבא שלי. גם אני, זיכרונותיי בגדו בי. אבל בדמיון שלי אני יכולה לשוב ולהיפגש, להחיות זיכרונות, לדמיין מצבים, לשמר אותם בלב שלי וגם לשוב ולהיפרד.

כל פרדה מתחילה במפגש. כל מפגש מעלה זיכרונות, מחשבות, רגשות חדשים.

כולי תקווה שהספר שלי יאפשר לילדים להיפגש בלב עם אנשים שאבדו, להחיות זיכרונות, לדמיין מצבים, לשמר אותם בלב ולהיפרד.

הספר הנו דו צדדי.

בצדו האחד: סבא גדי "מת כבר הרבה שנים" אבל ערב אחד הוא קופץ לביקור ופוגש את ארבעת נכדיו והסיפור כולו מתרחש בדמיון.  המפגש מזמן הזדמנות להפגש, להכיר, לזכור ולהפרד.
צדו השני של הספר הוא מעין אלבום זיכרונות שבו מוזמן הילד הקורא להיזכר בדמות אהובה ולכתוב, לספר ולצייר את סיפורו האישי.

הנחיות מקצועיות למבוגרים ולילדים מצורפים בשני צדדיו של הספר. כך אני מסבירה לילדים שאת הסיפור כתבתי לילדים שלי. אבא שלי, סבא שלהם, נפטר לפני שהם נולדו ובסיפור שכתבתי להם דמיינתי מה היה קורה לו הם היו נפגשים. אני מזמינה את הילדים לפגוש בדמיון מישהו אהוב שאיננו, להיזכר בו ולהיפרד ממנו. אפשר להדביק באלבום תמונות, ציורים ומכתבים ואפשר גם לכתוב בו.

ניתן להזמין אלבום זכרונות נפרד לעבודה עצמית לכל ילד.